הקרב על התדמית של ״המחבוא של אדי״ היא עוד הוכחה שפייסבוק (עדיין) לא מתה

גילוי נאות: מעולם לא ביקרתי במסעדת ה״המחבוא של אדי״. אבל הטקסט הזה לא מדבר על אוכל, הוא מדבר על הסושיאל כזירת עימות, ולמה פייסבוק עדיין מאפשרת לאדם הפשוט להגיב לאדם בעל הכח (יחסית, נדבר על זה).

למי שפספס או פספסה, הנה סקירה קצרה של העימות המדובר: מבקר האוכל ניב גלבוע העלה ב-25 בדצמבר לערוץ היוטיוב שלו ביקורת תחת הכותרת It’s a first - The restaurant where I had to spit my food. גלבוע מעלה באופן קבוע סרטונים ממסעדות בהן הוא מבקר, לערוץ היוטיוב שלו שמונה כ-100 אלף עוקבים (אגב, בניגוד להרבה מבקרי מסעדות אחרים, הוא לא עושה את זה באופן חשאי, אלא עם מצלמות שמצלמות אותו ואת המטבח). הוא גם מוזמן מדי פעם להתארח בתוכניות טלוויזיה. אגב, לגלבוע יש גם עמוד פייסבוק עם כ-23 אלף עוקבים, לשם הסרטון המדובר (או סרטונים דומים) לא עולים.

מהצד השני של הזירה נמצא אשלי חץ, הבעלים של מסעדת ״המחבוא של אדי״ באילת, מוסד ותיק מאוד בעיר. אשלי הוא גם בנו של אדי. ב-2 בינואר עלה בעמוד הפייסבוק של המסעדה סרטון התגובה הזה, בכיכובו של אשלי. לצד הסרטון נכתב:

״לפני כחודש התארח אצלי במסעדה ניב גלבוע, מאוד שמחתי והתרגשתי לארח אותו.

הביקורת שהוא צילם כאן במסעדה הרגישה לי קצת מתנשאת, אכזרית ולא עניינית.

אחרי התלבטות גדולה עם עצמי החלטתי להגיב.

והנה הביקורת שלי על הביקורת של ניב.

אגב למי שלא צפה - זה סרטון הביקורת של ניב על המסעדה״

בצירוף לינק לסרטון בערוץ היוטיוב של גלבוע.

בסרטון אשלי עומד מול המצלמה בפשטות ועונה באופן ישיר וברור לגלבוע. סרטון התגובה שלו רהוט, לא מתנשא, מדבר ישר ולעניין ובעיקר מדבר לרגש. הוא לא מנסה להצחיק, להגחיך או לבדר. והוא בעיקר מדבר על משפחתיות, ערך שישראלים מתקשים להישאר אדישים מולו. ראינו ביותר ממקרה אחד מצבים בהם עסק שנקטל על ידי מבקר כלשהו או חווה שיימינג, קיבל תמיכה רחבה בפייסבוק או בעולם האמיתי.

בפייסבוק, לעומת היוטיוב - המגיבים לרוב מזדהים בשמם ותמונתם. הם לא מפחדים לומר שהם תומכים, מתנגדים, אוהבים או שונאים - ויש לזה כוח גדול. ביוטיוב של גלבוע מגיבים בעיקר אנשים שעוקבים אחריו שם דרך קבע - הם אוהבים את הסגנון שלו, והגיוני שביקורת קטלנית כזו תגרום להם להתלהב - גם אם מעולם לא דרכו במסעדה.

בפייסבוק, לעומת זאת, נמצאים כולם - הסרטון של אשלי נצפה יותר מ-20 אלף פעמים וצבר יותר מ-300 תגובות תוך פחות מיממה.

כלי חשוב נוסף שאשלי השתמש בו הוא כנות. וזה עובד חזק מאוד בסושיאל ובכלל במרקטינג. אפשר לטעון שגם גלבוע מצידו היה כן בביקורת שלו, אבל אשלי גם היה צנוע. ההוכחה שכנות עובדת כל כך חזק בסושיאל היא ההצלחה של פוסטים שעוסקים בשיימינג, יחד עם פוסטי תגובה לשיימינג. בקבוצת הפייסבוק ״אוכלים את הראש״ (המונה כ-57 אלף אנשים) רואים לא אחת קטילות על מסעדות (מאנשים פרטיים לגמרי) ובתגובות אפשר לפעמים למצוא את תגובתו של השף, מנהלת המשמרת או בעלי המסעדה. אנחנו, כקוראים וקוראות, אוהבים לאכול את הפופקורן שלנו ולצפות בשני הצדדים האלה מתנגחים. לרוב מי שיקבל את מרבית הטראפיק יהיו אלו שהגיבו לשיימינג. משהו בהבנה שאנחנו חיים בעידן בו הכל מאוד בלתי אמצעי ואנחנו יכולים לדבר ישירות עם מושאי הסיקור שלנו על גבי פלטפורמה פומבית, נותן את התחושה שהכל מאוד נגיש. וגם אני, כקוראת פשוטה, יכולה לקחת חלק בדיון הזה.

אגב, אחד המשפטים המנצחים בסרטון התגובה של אשלי היה זה המופיע בצילום המסך מטה. גם בתוך העלבון, אשלי נותן כבוד מסוים לביקורת של גלבוע. וגם אם זה רק לצורך האיזון... זה כלי מעולה.

טוב עשו במחבוא של אדי שהגיבו לגלבוע בפייסבוק. אם הייתי צריכה להמר, הייתי מניחה שבסרטון של שתי דקות (אל מול 10 דקות בסרטון הביקורת המקורי) הם צברו הרבה יותר לקוחות אמיתיים מאשר שהפסידו בגלל הביקורת של גלבוע. מה שהופך את פייסבוק לפלטפורמה הרלוונטית ביותר לסרטון התגובה הזה היא הנקודה שנגעתי בה קודם - בפייסבוק יש בעיקר אנשים אמיתיים, והם אלה שנותנים תוקף חזק לסרטון.

זכותו של ניב גלבוע לקטול כל מסעדה שירצה. הוא לא עבר על שום חוק, אבל בעיניי, הוא חישב לא נכון את תגובת הנגד שתגיע לסרטון שלו. אם אדם שמעולם לא אכל במחבוא של אדי ומעולם לא צפה בסרטונים של ניב גלבוע נחשף לשניהם - די ברור שהוא יבחר ללכת לתמוך במחבוא של אדי (או לכל הפחות, להגיב באופן אוהד על דרך ההתבטאות של אשלי) ולא יצפה בסרטונים נוספים של גלבוע. בזירת הסושיאל - זה אחד-אפס למחבוא של אדי.